אנו חייבים לתת הרבה מאוד קרדיט לרונלד רייגן, שעבורו חופש ההגירה לא היה עניין פוליטי בלבד, אלא עניין עקרוני ומוסרי. בכל זאת, זה לא מספיק על מנת להסביר איך קרה שעניין חופש ההגירה היהודית עלה לראש סולם העדיפויות במדיניות ארה”ב כלפי ברית המועצות.

דעת הקהל האמריקנית, הייתה באופן כללי רגישה להפרת זכויות אדם בברית המועצות. אבל סוגיית חופש ההגירה הייתה משמעותית במיוחד עבור האמריקאים, שראו את עצמם במידה רבה כאומה של מהגרים.

התנועה הלאומית היהודית הייתה ללא ספק התנועה הלאומית הגדולה ביותר שנרדפה על-ידי הקג”ב. הרדיפות האלה כללו בין היתר שלילת זכויות הגירה כמו גם דיכוי של כל ביטוי של זהות לאומית, ובכלל זה איסור על הוראה ולמידת השפה העברית.

הרדיפות ההולכות והמתמשכות הבלתי-פוסקות של יהודים בברית המועצות סיפקו לתקשורת המערבית זרם תמידי של חדשות על הפרות זכויות אדם, וזכו לסקירה אוהדת מאוד. שדולה של ארגונים יהודיים למען יהדות ברית המועצות התארגנה ופעלה בהתלהבות וביעילות רבה. גל של אמפתיה חוצה גבולות ומחנות פוליטיים נוצר והתפשט בקשת רחבה של קבוצות פוליטיות וארגונים ציבוריים במערב.

מניעת ההגירה נתפסה במערב כהפרה בוטה של זכות אדם הבסיסית. העניין הציבורי עודד אישים פוליטיים לקחת חלק במאבק לחופש ההגירה זאת ועוד, המאבק לחופש ההגירה נראה כבעל סיכויים סבירים של הצלחה, מה גם שהוא נגע לקבוצות אוכלוסייה נרחבות.

פעילי זכויות אדם ומתנגדי המשטר בברה”מ חשובים התמקדו בנושא חופש ההגירה ותרמו רבות לאישורו של תיקון ג’קסון-ואניק המפורסם, אשר קשר את חופש ההגירה עם זכויות עודפות בסחר עם ארה”ב.

מסיבות האלה בשנים 1970 ו-1980 סוגיות חופש ההגירה ורדיפות היהודים הפכו לנושאים המרכזיים במאבק הכולל נגד הפרות זכויות אדם בברית המועצות.

    חבר הקונגרס האמריקני צ’רלס ואניק                                       הסנטור האמריקני הנרי ג’קסון 

 http://www.myjewishlearning.com/article/the-soviet-jewry-movement-in-america/4/