הוראה ולמידת השפה העברית הייתה אסורה בברית המועצות. למרות זאת בתקופה של détente (פירוק המתח בין המעצמות) בסוף שנות 1970 הלחץ מצד הרשויות על מורים לעברית לא היה כבד במיוחד. כך, למשל, בשנת 1979 היו כ-50 מורים לא רשמיים לעברית במוסקבה וגם כ-12-15 מורים בלנינגרד.

אך אפילו בתקופה זו שהתאפיינה במתינות יחסית, הקג”ב לא אפשר שום פעילות יהודית בערי הפריפריה ברחבי ברה”מ, אם בדמות הוראה ולימוד עברית או כפעילות תרבות ומסורת. אין פלא – הרי דווקא בערים האלה גרו כ-75% מהאוכלוסייה היהודית של ברה”מ.

כעת הייתי רוצה להציג את עצמי. שמי אפרים (אלכסנדר) חולמיאנסקי, ואני גאה להיות האדם שיזם פרויקט מחתרתי להפצת הלשון העברית, תרבות ישראל והציונות בקרב עשרות ערי פריפריה בברית המועצות בשנות השמונים של המאה העשרים וכל זאת, מתחת לאפם של הקג”ב העצומה והאכזרית.

  רגעי האושר הנדירים של התקופה

מימין לשמאל: אבא שלי, שני גולדשטיין (ארה”ב), אני, אמא שלי,